הטרנד החדש בתחום הבניה הוא הבניה הירוקה, ומתחילת המאה העשרים ואחת, השימוש בחומרי בניה ירוקים הולך וגדל בישראל, הן בשל המודעות לחיסכון ושמירה על משאבי הטבע, והן בשל הצורך לפתח סביבת מגורים בריאה וחסכונית יותר. בניה ירוקה מעדיפה חומרים ממוחזרים, המתאפיינים גם ברמת בידוד גבוהה.
תחום המחזור (Recycling) מבוסס על תהליך של פירוק פסולת והחזרתה שוב למצבה הגולמי, לצורך שימוש מחדש בייצור מוצרים שונים. בעבר התחשבו פחות באיכות הסביבה (והתעלמו מההשלכות בטווח הארוך), מה שהוביל להטמנת או שריפת הפסולת. הטמנת פסולת גרמה להקמת אתרי פסולת ענקיים, אשר זיהמו את הקרקע ומקורות המים ובכך גרמו למחלות בקרב בני אדם, בעלי חיים וצמחיה. שריפת פסולת גרמה לזיהום אוויר.
חומרי גלם אינם קיימים בכדור הארץ ללא הגבלה, אלא הולכים ומתדלדלים עם הזמן.
קונספט המחזור מהווה תחליף אקולוגי וחסכוני לשימוש בחומרי גלם חדשים בכל פעם שרוצים לייצר מוצר חדש. חלק מחומרי הגלם עוברים שריפה לשם הפקת אנרגיה.
שלבי המחזור כוללים את מיון הפסולת, העברתה למפעל המחזור, תהליך המחזור עצמו והעברת חומר הגלם הממוחזר למפעל לייצור מוצר חדש.
רעיון המחזור אמנם דורש השקעות כספיות בטווח הקצר לצורך הקמת מערך מחזור (להבדיל מהטמנה בקרקע שהיא זולה יותר), אולם בטווח הרחוק המחזור הופך למשתלם הרבה יותר מבחינה כלכלית.
ישנם מספר היבטים אשר מעכבים את הרחבת תחום המחזור בארץ, וביניהם:
1. הצרכנים השונים עדיין פחות מודעים, ויש להם נטייה להעדיף מוצר חדש על ממוחזר.
2. נושא החקיקה והאכיפה (כנגד משליכי פסולת) עדיין פחות מפותח יחסית למדינות המערב.
3. הקושי לחנך את הציבור הישראלי לכל הקשור בטיפול בפסולת, והצורך בהגברת אמצעים לפינוי מסודר של פסולת.
4. קיימים מעט מפעלים המותאמים לביצוע תהליכי מחזור, ואין מספיק סיוע ממשלתי בהקמת מפעלי מחזור.
בישראל קיים גוף הנקרא "המועצה הישראלית לבניה ירוקה", אשר מסדיר רגולציה בתחום. המועצה מעודדת רכש "ירוק" של חומרים ממוחזרים במכרזים ממשלתיים וציבוריים הקשורים בבניה ותשתיות. המועצה גם מעודדת יצרנים לעבור לשימוש בחומרים ממוחזרים בתהליכי הייצור במפעליהם. לצורך עידוד בניה ירוקה בארץ, יש להעשיר את מגוון המוצרים הירוקים. במידה ויהיו חומרי בניה ממוחזרים רבים ומגוונים, יהיה ניתן להשתמש בהם בכל שלבי הבניה השונים. יזמים וקבלנים ישתמשו יותר ויותר בחומרים ומוצרים ירוקים איכותיים לבניה, ככל שהמודעות למחזור תלך ותגבר.
גוף נוסף הינו המשרד להגנת הסביבה, אשר תפקידו בין היתר להסדיר את נושא פסולת הבניה, הנוצרת בכל הקשור לפעילויות של הריסה ובניה. החומרים כוללים בטון, בלוקים, ברזל, מרצפות, קרמיקה ועוד. בכל שנה נוצרת בארץ כמות של מעל 4,000,000 טון פסולת בניה, כאשר 2.5 מליון טון מסולקים באופן מבוקר ו 1.5 מליון מסולקים לסביבה באופן לא מוסדר, תוך יצירת מפגעים לסביבה, לרבות זיהום מי תהום.
פסולת בנין יכולה להגיע מ 2 מקורות עיקריים: הראשון, המשפצים הקטנים אשר מייצרים פסולת בהיקף של מספר מטרים מעוקבים בעבודות שיפוץ של דירות ועסקים, והשני, קבלני בניה והריסה של מבנים גדולים וקבלני תשתיות (כבישים, עפר, ביוב, גדר ועוד), המייצרים פסולת בהיקפים גדולים.
קיימים חוקי עזר עירוניים כך שלכל רשות מקומית אמור להיות אתר יעד מורשה לסילוק פסולת בניה. בכל היתר בניה ישנו סעיף לענין סילוק פסולת, וכל טופס אכלוס מותנה בהוכחת פינוי הפסולת כאמור.
המשרד להגנת הסביבה מציע להפריד במקור פסולת בניה, תוך הקמת פתרונות קצה ברחבי הארץ. לענין האכיפה, מוצע להחמירה ואף להקים מנגנון "מלשינון" לקבלת עזרת הציבור, לאחר שרק בשנת 2009 נתפסו כ 80 משאיות אשר שפכו פסולת בנין באופן לא מוסדר. מעבר לאלה שנתפסו, ישנם רבים שלא נתפסו ועדיין זורקים פסולת בשטחים פתוחים שלא באופן מוסדר, דבר הגורם לפגיעה חמורה בסביבה.
העידן המודרני-אקולוגי מציע אלטרנטיבה לזריקת פסולת במטמנות (מזבלות) בדמות מפעלי מחזור, בהם הבטון נגרס לחצץ, הברזל מופרד להתכה ושאר החומרים מועברים למחזור ושימוש חוזר. כך נמנעת חציבה, כרייה והפקה מיותרת של חומרים טבעיים המוגבלים בכמותם.
