תיאור התמונה: כסף תלוי ליבוש.
דפנה וירון הם זוג צעיר והם חוגגים שנה לנישואיהם בארוחה טובה.
סביב השולחן במסעדה עולה שיחה בין 4 הורי בני הזוג על האפשרות לסייע להם ברכישת דירה.
ההורים חוששים שמחאת האוהלים לא ממש תעזור בהורדת מחירי הדירות, ומציעים לבני הזוג לבדוק מספר דירות פוטנציאליות.
לדברי ההורים, שאינם מתמחים בהשקעות נדל"ן, חלה התמתנות, עצירה וירידה קלה במחירים של דירות למכירה, ואולי זהו זמן נכון להתחיל בחיפושים, כאשר המוכרים אינם נמצאים בעמדת כוח ומוכנים להיכנס למו"מ סביר.
ההורים קראו שנגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר, אינו מעוניין בירידה משמעותית במחירי הדירות ובוודאי שלא במפולת חדה.
כדי למנוע זאת, בין היתר ביקש הנגיד ממשרד השיכון להאט את מינון קצב שיווק הקרקעות על ידי מינהל מקרקעי ישראל. מוזר, כי זה בדיוק ההיפך ממה שנאמר למשרד השיכון רק לפני מספר חודשים. הממשלה מבלבלת את היחידים והזוגות הצעירים המעוניינים לרכוש דירת מגורים עבור מגוריהם. הם כבר לא מבינים מה הממשלה רוצה בעצם.
כעת בנק ישראל שואף להתאים את היקפי שיווק הקרקעות לצרכי הביקוש העתידיים, וחושש ממצב של עודף היצע בעתיד.
בנק ישראל חושש כי ירידה חדה במחירי הדירות תפגע בבעלי דירות אשר לקחו הלוואות משכנתא גבוהות. כמו כן, הנגיד חושש מפגיעה בבנקים למשכנתאות, במקרה של קשיים בהחזרי המשכנתא על ידי ציבור גדול. חלק מתפקידו של נגיד בנק ישראל זה לשמור על יציבות הבנקים, במיוחד לאור העובדה ש 20% ממחזור הבנקים הוא במשכנתאות.
האמת היא שרוב הציבור בישראל (כמעט 70%) הוא בעלים של דירה, ואינו מעוניין בירידת מחיר הנכס שלו. עשרות אלפי דירות נרכשו בשנתיים האחרונות "במחיר מלא", עם הלוואות של מאות אלפי שקלים לתקופות של 20-30 שנים.
במידה והממשלה רוצה לפתור את מצוקת הדיור ולסייע לזוגות הצעירים וליחידים לרכוש דירה ראשונה, עליה לנווט בכיוון של בניית דירות קטנות וזולות יחסית.
אולם, במקום לבנות דירות מתאימות לאוכלוסיות שסובלות הכי הרבה ממחירי הדיור הנוכחיים, נבנים יותר וילות וקוטג'ים לאוכלוסיות יותר חזקות. בחודשים ינואר-יוני 2011 נבנו בארץ כ 22,000 יחידות דיור, כאשר מתוכם כ 6,800 היו בתים צמודי קרקע. כלומר, כ 30% מסך הבניה החדשה יועדה לבעלי אמצעים. המחאה זעקה על מצוקה ועל הפשרת קרקעות לבניה זולה להמונים, והנה נבנו להם 30 בתים פרטיים לצד כל 70 דירות.
צמודי הקרקע יכולים להיות מסוגים שונים, וביניהם: קוטג' דו משפחתי (הכי נפוץ), בית יחיד חד משפחתי, קוטג' טורי ועוד. צמודי קרקע בפריפריה אינם בהכרח בתים יקרים, אולם במידה והם נבנים באזור שבין חדרה לגדרה, הם תופסים קרקע שניתן היה לבנות עליה בנין דירות בבניה רוויה. צמודי קרקע במחירים סבירים נמכרים החל מבאר שבע, פרדס חנה – כרכור, הרחבות של קיבוצים ומושבים, ועד יישובים ביהודה ושומרון. לפי הנתון, כנראה שמגורים בבית צמוד קרקע הינו הגשמת חלום עבור הרבה משפחות צעירות.
לשאלה האם מחירי הדירות החדשות אכן יורדים, עלינו להבחין בין האזורים השונים בארץ.
הציבור ממתין להוזלה במחיר מהיזמים והקבלנים ויש ירידה בכמות העסקאות. בפריפריה הצפונית והדרומית יש הוזלות יותר גדולות, להבדיל ממרכז הארץ (בין הרצלייה לראשון לציון) שם ההוזלות מינוריות ונקודתיות ואין ירידה גורפת. גם אם יש הוזלות, זה על מנת לחסוך בהוצאות המימון של היזם. החמרת האשראי ליזמים מצד הבנקים, תושיב את היזמים על הגדר, צעד שיוביל להקטנת היצע של דירות חדשות בעתיד.
מאז תום מחאת האוהלים והאכזבה בקרב הציבור ממסקנות וועדת טרכטנברג, נרשם גידול בהתעניינות הציבור לרכוש דירת מגורים, חדשה או יד שניה.
במדינת ישראל, ללא קשר למחיר הדירה, ישנו ביקוש קשיח לרכוש דירה בבעלות למגורים.
בלוחות האינטרנט ניתן לזהות מגמה הולכת וגדלה של חיפוש דירות בתקציב של עד 1,000,000 ₪. בדירות הללו כמעט ואין ירידה במחיר, היות ומיד מגיעים קונים המעוניינים לסגור עסקה במחיר הסביר.
בין הקונים לבין עצמם, ישנה דילמה גדולה: האם לנצל את הרגיעה הזמנית ולרכוש כיום דירה לפני שהמחירים יעלו שוב או האם להמתין לירידות ?
במידה ורק קצת קונים יקנו, כנראה שיגיעו ירידות מסוימות במחירים. אם חלק מהקונים ימשיכו לקנות, המחירים לא ממש ירדו. אם קצת קונים ימתינו ויותר קונים ירכשו, המחירים אף יעלו.
גם המצב הכלכלי בעולם ישפיע בסופו של דבר על מחירי הדיור בישראל.
סגן נשיא סין מזהיר שמצב הכלכלה העולמית אינו טוב, ואזהרה כזו משדרת לעולם שאין מי שיציל אותו.
במידה ושיעור האבטלה יעלה משמעותית ברחבי העולם, אנשים לא יוכלו להחזיר לבנקים למשכנתאות את ההחזרים החודשיים של ההלוואות, וזה יוביל להתמוטטות של בנקים.
ביום שפחד גדול יתקוף את השווקים הפיננסיים בעולם, יהיה גל מכירות ענק של גופים מוסדיים ואנשים פרטיים בכל רחבי תבל. היום הזה של "מכירת החיסול" יגיע, במידה ויגיע, כאשר אנשים יבינו שאין פיתרון נראה לעין למשבר הגלובלי, ושמנהיגי העולם איבדו שליטה על הנעשה בכלכלה העולמית.
כרגע בתי השקעות ומנהלי תיקים בכל רחבי העולם מנסים להחזיק באופן טכני את מדדי המניות, כדי לנסות להציג תשואות חיוביות לשנת 2011.
מחיר הנפט בעצמו "מבולבל" ואינו יודע אם לעלות בשל הסנקציות על איראן, או לרדת בשל המשבר העולמי והירידה בביקוש.
ישנו חשש ריאלי שהצרכנים בעולם יאבדו את אמונם בכלכלה ויצמצמו הוצאות, מה שיוביל למיתון.
קרן המטבע הבינלאומית נדרשת לספק סיוע חירום למדינות אירופה, והלוואות כידוע צריך בסוף לשלם, אבל מי ישלם את כל ההלוואות הללו בעתיד ? המובטלים בדרום אירופה ? הילדים שבקושי נולדים באירופה ?
הבורסה לניירות ערך בכלל ומניות בפרט, אינם המקום הסולידי לשים בו חסכונות חיים, למי שמתכנן בעתיד פרישה רגועה לפנסיה. בנוסף, בתחילת חודש דצמבר 2011 אישרה הממשלה להעלות את גובה המס על רווחי הון בבורסה מ 20% ל 25%.
גם קרנות הפנסיה אינן נראות מבטיחות כפי שהיו לפני שנים, ונתונים מראים שדמי הניהול נוגסים בסכום מכובד מאוד של החיסכון בקרן הפנסיה, לדוגמא: חוסך שמשתכר 10,000 ₪ בחודש, ישלם מגיל 25 ועד הפרישה דמי ניהול של 577,000 ₪.
המשבר העולמי ממשיך להכות גלים, ומצב זה רק מגביר את הסבירות שהריבית במשק תרד.
כשהריבית תרד, יתחיל תהליך בו שוב יוותרו המשקיעים על הפיקדונות הבנקאיים וקופות הגמל הנזילות, לטובת רכישות של דירות להשכרה כחלופות השקעה בטוחות.
