הממשלה חייבת לבלום את ההתייקרות במחירי הדירות

לפיד – הקו האדום
למקור התמונה

ההכנסה החודשית הממוצעת ברוטו לשכיר עומדת על 9,150 ₪ (12,000 ₪ לגבר שכיר יהודי), וההכנסה החציונית בכלל המשק עומדת על 6,500 ₪. מחירי הדירות הולכים ומתנתקים מהמשכורות של מרבית הציבור במשק, ועל הממשלה לצמצם את הפער בין היכולת הכלכלית של הצעירים לבין מחירי הדיור – קניה ושכירות.

גם אם למשפחה ישנה דירה בבעלות, משפחה זו עדיין נמצאת בבעיה כלכלית, מכיוון שיש לה 2-3 ילדים שיצטרכו בעתיד לרכוש דירה. הבעיה מחמירה בשל העובדה שההורים חייבים לשמור לעצמם כספים למימון זקנתם, כך שהסיוע הכספי לצעירים ילך ויקטן.

אם מחירי הדירות עולים זה אומר מספר דברים: יש ביקוש, עדיין אין מיתון כבד במשק, מסתבר שלציבור יש כסף, הגבלות בנק ישראל על המשכנתאות לא מספיקות והצעירים לא ממש מתפשרים על דירות ישנות ומרוחקות.

רכישת דירה היא המענה להשלכות הכלכליות של תוחלת החיים המתארכת.
הבעיה הכי גדולה של צעירי 2013 היא כיצד יממנו את הוצאות הזקנה שלהם בעוד 40-60 שנים. בלי בעלות על דירה, שיום אחד תהיה נקיה מחובות משכנתא, יהיה להם פחות סיכוי לשרוד כלכלית.

בואו נחלק את הציבור ל – 4 קבוצות:

1. אלה שלא קנו דירה ומשלמים שכירות (הסיכוי שלהם לקנות דירה אינו גבוה).
2. אלה שקנו בזול עד שנת 2007 (הקבוצה שהכי הרוויחה).
3. אלה שקנו "בחצי זול" עד שנת 2009.
4. אלה שקנו "ביוקר" מאז שנת 2010 (ושלקחו הלוואות משכנתא גדולות).

ההבדלים בין החברים בקבוצות הנ"ל, מסבירים את ההבדלים בהכנסה הפנויה שיש לאנשים בסוף החודש. יוקר המחיה גבוה לכולם, אולם יש הבדל גדול בין מי שקנה דירה בשנת 2005 במחיר של 600,000 ₪ וכבר סיים לשלם את המשכנתא, לבין מי שקנה לאחרונה במחיר של 1.5 מיליון עם משכנתא של 1,000,000 ₪ והחזרים חודשיים של 5,000 ₪.

הממשלה חייבת, בכל דרך, לבלום את התייקרות מחירי הדיור, מחשש שהמשך עליות מחירים יגרמו לנזקים הן ללוקחי המשכנתאות והן למשק כולו. המשך התייקרות בלתי מבוקרת עלולה להביא למצב בו רמות המחירים יתנתקו מיכולת צד הביקוש, וככל שמחירי הדיור גבוהים יותר (שכירות ומשכנתא), כך יש לציבור פחות כסף פנוי לצריכה, מה שיכול להוביל למיתון, פיטורים ואבטלה.

דירת השקעה הינה מרכיב הכרחי בחיסכון לימי זקנה, בשל התארכות תוחלת החיים.
בהנחה שנחיה עד גיל 90 ויותר, נצטרך למצוא מקורות להוצאות של גיל הזקנה.
שינויים במערך העבודה וחוסר ביטחון תעסוקתי, יובילו אנשים לעבוד בערך 40 שנים מתוך 90 שנות חיים, ואצל נשים הקיום הכלכלי אפילו פחות בטוח היות והן חיות יותר שנים ומשתכרות פחות עבור חישוב תשלומי הפנסיה.
אם נוסיף לכך את סביבת הריבית הנמוכה, ישנו כאן איום פיננסי משמעותי על היכולת של האדם הממוצע לממן את מלוא הוצאותיו לאורך כל שנות חייו.
אני לא רוצה להישמע דרמטי מידי, אבל קיים חשש אמיתי שאנשים ישכבו במצב סיעודי ללא יכולת כלכלית לקבל טיפול מכובד !

בין הסיבות למחירי הדיור הגבוהים בישראל ביחס לשכר, לעומת אירופה למשל, אציין את הלחצים החברתיים על זוגות צעירים לרכוש דירה "כמעט בכל מחיר", גם אם מדובר בהלוואות משכנתא גבוהות למשך עשרות שנים.
שיעורי הבעלות הגבוהים במדינתנו (פי 2 מאשר במקומות רבים באירופה), גרמו לעליות מחירים משמעותיות במרכז הארץ, ועליות אלו יצרו "גלים" אשר הובילו לעליות גם באזורים היותר מרוחקים.
כיום, בנובמבר 2013, למשקיעים "הקטנים" לא נותר אלא לחפש דירות להשקעה בפריפריה – הקרובה והרחוקה – מחדרה צפונה ומאשקלון דרומה, עם יוצאים מן הכלל ברמלה ולוד.

היות ומחירי הקניה של דירות גבוהים, האפשרות היחידה שנותרת בפני אנשים רבים (שאינם רוצים לגור בבית הוריהם) היא לשכור דירה. בהנחה שתמיד יהיו צעירים בתחילת דרכם אשר יגורו בשכירות, יוצא שלדירת השקעה תמיד יהיו את "הקליינטים" שלה.
לזוגות צעירים עם הון עצמי נמוך, מומלץ לקנות דירה בפריפריה, להשכיר אותה ולגור בשכירות במרכז ליד מקום עבודתם ומשפחתם.